אני מאוד אהבתי את הרעיון של אדוה, קשר חי,
וגם אני הרגשתי שצריך לשמור על קשר גם בפן שונה מבילויים בסופ"ש,
והצתברו לי הרבה רעיונות בראש שרציתי כבר לכתוב הרבה זמן.
אז לפתוח מקום בו כל אחד יכול פשוט לכתוב כרצונו, ואחרי זה הכל יהיה מרוכז,
ויהיה אפשר לחזור, לקרוא, להיזכר היה נשמע לי כמו רעיון מושלם.
והחלטתי להרים את הכפפה שהמדריכים זרקו לנו ולקדם את זה כמה שאני יכול גם עם הפורום,
וגם לכבוד פתיחתו לנסות גם את יכולתי עם כתבה משלי אז גם אני אשתף שיר, עם קצת מסר, קצת מוזיקה, ואני מקווה בלי יותר מדי חפירות.
בפעם הראשונה ששמעתי את השיר קיבלתי צמרמורת,
בשיר הכניסו כל כך הרבה מסרים שונים שזה כמעט נראה כמו בלאגן, אבל הוא קישר אותם כל כך יפה, ואני מקווה שגם אני אצליך לפרש אותם יפה.
אז מצטער אם השיר לא כזה אופטימי, אבל המסרים שווים את זה לדעתי.
אז דבר ראשון המילים של השיר וקישור (מאוד ממליץ גם לשמוע למרות שלא חובה):
מרפקים - טונה:
"הוא נולד בפתח תקווה, תוך כדי סופת ברקים
הרופא אמר: ״חמודי, רק שאין לו מרפקים״
אפשר לחיות עם זה? שאל אביו והתנשם
הרופא השיב: ״אפשר אבל בארץ זה קשה״
בתור לאוטו גלידה, בסמטא קטנה בעיר
הילדים דחפו אותו הצידה, הוא לא היה מחזיר
בלילה הוא דמיין עצמו גיבור
מרפקים מפלטינה, ראשון בכל תור
לא עוד איש מחרסינה, לא נדחף בקנטינה
לא כפוף, לא בוכה, לא נשאר מאחור
יום יבוא והם יראו, אמצא ת׳דרך איכשהוא
אצליח לשרוד, הם יתנו לי כבוד,
עוד אוכיח להם שהם טעו
אלוהים, אם יהיה לך זמן, בבקשה שים לזה סוף
גם אני רוצה כמו כולם, לדחוף ולעקוף, לתקוף
פזמון: x2
מרפק אחד ימינה
מרפק אחד לשמאל
בשביל לזוז קדימה
אתה תמיד משאיר סימן כחול
את הצבא הוא סיים כחייל למופת,
זה היה כבר אצלו בטבע
אמרו לו ״מאחד עד שבע היית עשר, מה עם קבע?״
״לא תודה, נגד אמיתי חייב מרפקים זה בטוח...״
״דונט וורי יא סמל ממנים לך פה ניתוח״
ואו, אם עד עכשיו היינו במבוא
הנה מרפקים חדש מהמפעל, אמריקה זה פה
הוא מרגיש כמו מליון דולר, החל לנסות לתקוע
מרפק אחד שם ומרפק אחד פה, זה עובד,
זה מתחיל לפגוע
כולם עברו אחורה, הוא עף אל הפסגה
שקל ועוד שקל , דרגה ועוד דרגה
הילדים כבר לא צוחקים, נפתחו לו אפיקים
אמרו: ״ואללה, הוא יצליח זה, יש לו מרפקים...״
(צודקים)
פזמון
היום הוא במגרש של הגדולים, אף ילד לא דוחף
בקומה ה50 לא שומעים את המרתף
עסקים נדלן, פוליטיקה, בופה
הוא שואף בכיף כל מה שמנפח ת'חזה
ויסקי וסיגר, כי בוס תמיד הוא בוס
עם כוח השפעה, אבל הוא לא יזיז פה כוס
לא חושב על החברה, לא מוטרד הסביבה
תראה אותך, בריון עם עניבה
השארת את תושבי העיר עם סימנים כחולים
כמו שהיו לך בימים פחות קלים
הם השחיזו מרפקים, מחכים לאות
מתים להיכנס לך בצלעות
הון, שילטון, עולם תחתון x4
פזמון
מרפק אחד, מרפק אחד, מרפק, עוד
מרפק אחד, מרפק אחד, עוד…
בשביל לזוז, בשביל לזוז
מרפק אחד, מרפק אחד, מרפק, עוד
מרפק אחד, מרפק אחד, עוד…
בשביל לזוז, בשביל לזוז…
אתה תמיד משאיר סימן כחול!"
השיר כבר בבית הראשון מתחיל חזק עם המסר הראשון של טונה לעם הישראלי:
"הרופא אמר: ״חמודי, רק שאין לו מרפקים״
אפשר לחיות עם זה? שאל אביו והתנשם
הרופא השיב: ״אפשר אבל בארץ זה קשה״"
בשיר מדבר טונה על ילד, מסכן, בעם הישראלי הקשוח,
שנולד בלי היכולת "כמו כולם, לדחוף ולעקוף, לתקוף".
אולי בגלל חוסר ביטחון, אולי תמימות, אולי באמת חוסר יכולת, אבל זה לא משנה.
אך המסר הראשון הוא לא המסר שנגע בי באמת ולדעתי בשיר מרגישים כעס, עצב וכאב מטונה לנושא אחר והוא המעגל האינסופי של החזק שורד,
מעגל שקשה מאוד לשבור, שבו פוגעים בך והדרך היחידה להפסיק לסבול זה להחזיר,
ובהמשך השיר אפילו רואים שלטונה אין דמות טובה לסיפור, הוא כועס על כולם.
תחילת הצמרמורת שלי התחילה במשפט אחר כך:
"אלוהים, אם יהיה לך זמן, בבקשה שים לזה סוף
גם אני רוצה כמו כולם, לדחוף ולעקוף, לתקוף"
הילד סובל מאוד אין ספק, אבל מכל המשאלות שיכול היה לבקש מה': צדק, חמלה, רחמים, עזרה. מה שהוא ביקש זה את היכולת גם להיות בריון כמו כל השאר.
ומיד אחרי זה הפזמון הגיע ובוא אומר:
"אתה תמיד משאיר סימן כחול"
ואני חושב שלא בטעות שם טונה את הפזמון לפני שהילד קיבל את המרפקים,
כדי להדגיש שהוא לא מדבר על הילד בפזמון שתמיד משאיר סימן כחול,
אלא על הראייה שבה מאמין הילד שכדי להתקדם כל אחד תמיד חייב להשאיר סימן כחול למישהו.
והשיר מעלה שאלות, האם הילד שהכניסו לו מרפקים כל חייו, עכשיו כשיש לו סוף סוף מרפקים צריך הפעם לתת צדק, חמלה, רחמים, עזרה, לאחרים מה שהם לא היו עושים בשבילו,
עכשיו כמו מכיניסטים שאתם אני מניח שחלקכם עניתם בלב: "ברור! שישנה את הדרך בעצמו",
אבל אני לא בטוח כמה זה קל בחיים האמיתיים וכדי להקביל את זה לחיים שלנו,
אני אשאל אותכם כמה פעמים מישהו "תקע לכם מרפק" ו"דפק אותכם"
עם מטבח, שמירות, רס"ר, תורנות, משמרת וכו',
בזמן שהוא הוציא פתור עבודה או ג'ימלים עם תירוץ מומצא לחלוטין.
ואחרי זה כשהיה למישהו ממכם תורנות דומה כמה ממכם חשב לעשות אותו הדבר בדיוק בתירוץ של: "הם לא היו לוקחים את העבודה אם ידעו שיכלו לדפוק אותי, למה שאני לא אדפוק אותם?!".
וכאן בדיוק טונה אומר את הדעה שלו עם משפט שסוגר את המעגל האינסופי:
" השארת את תושבי העיר עם סימנים כחולים
כמו שהיו לך בימים פחות קלים"
עכשיו אני לא יודע מה היה עושה טונה במבחן בחיים האמיתיים,
אבל הוא מוסיף עוד טיעון נגד ומסכם את השיר עם אותו מסר של גנדי במשפט המפורסם:
"עין תחת עין, וכל העולם יסתובבו עיוורים"
אך מנוסח אחרת:
"מרפק אחד, מרפק אחד, מרפק אחד,
אתה תמיד משאיר סימן כחול!"
אז אין ספק שטונה מבין כמה קשה לשבור את המעגל, וכל הפתיח הוא מנסה להדגיש זאת,
אך לבסוף במשפט האחרון של הבית האחרון ובפזמון האחרון הוא מבקש לפחות לנסות לשבור.
מי שלא מכיר את טונה אני ממליץ לשמוע שירים אחרים שלו, ואפילו בשיר היחסית קצר הזה הספיק טונה להעביר עוד כמה מסרים שבחרתי לא לדבר עליהם כגון הון שלטון ותייקונים. ואני בטוח שיש עוד מסרים שפספסתי.
אלון תלמי.