היי ,
לפעמים חלומות מתגשמים ...
כבר לפני כשנה חלמתי על שמירת קשר עם בוגרי המכינה בצורה בלתי אמצעית כדי לשמור על קשר אמיתי גם בהמשך וגם על מנת ליצור שימור של הלהט והתשוקה שהיו במכינה גם בעולם הצבאי והאזרחי לאחר המכינה .
המחשבות הסתובבו בראש הרבה זמן עד שהגיעה אדוה ויישמה את הדברים ( כל הכבוד לאדוה ! ) .
יוצא לי לא פעם לחשוב עליכם – ההתמודדויות , ניפוץ הבועה המכיניסטית שהתרחש ( או שלא ... ) , החיים בלי האווירה האידיאלית של המכינה ועוד .
אז אם התגעגעתם הנה מעט תובנות מעולם המכינה :
יש שאלה אמיתית בחיים – איך ממצים כל תקופה עד תום ומצליחים לקחת ממנה את המיטב לשנים הבאות ?
איך רואים את הטוב ברגע הנתון ולא חולמים רק על השלב הבא ?
הרי במכינה – חפרנו , דיברנו , צחקנו, העמקנו – אבל ... מה עכשיו ??? בצבא , בחיים , עם החברים ...
ישנן הרבה אפשרויות ואני אציג כאן אפשרות אחת שקשורה לזמן ולמקום בו אנחנו נמצאים בלוח שנה העברי –
התשובה קשורה לחג השבועות המגיע אלינו בעוד מספר ימים :
בפסח – יצאנו ממצרים , נהפכנו לעם , התקדמנו במדבר אבל ... – היה חסר התוכן , המשמעות , העמוד שדרה הערכי שילווה אותנו בכל ימינו כעם .
איך עוברים את המדבר הנורא , בלי מים ואוכל , עם של עבדים חסרי כול ?! ובעיקר איך הופכים לעם שיהיה אור לגויים לדורות ?
לאחר 49 ימים – קיבלנו את התורה , אלוהים ליווה אותנו וסוף טוב הכול טוב אבל איך משמרים את התהליך שעברנו לדורות ?
והנה מצאנו פטנט יהודי – ספירת העומר – תיקון המידות יום אחר יום , קומה אחר קומה , צעד אחר צעד – דבר המביא אותנו בסוף לחג מתן תורה .
למה נקרא חג זה חג שבועות ? למה לא רק חג מתן תורה ?
כי אין שום אפשרות לקבל את התוכן , את המוסר , את הערכים האמיתיים במציאות בלי ההפנמה שלהם בצורה סיזיפית במשך 49 ימים .
תקופה מינימאלית ביהדות הינה בת שבוע – כל שבוע יוצר משהו חדש ומהותי אותו ניתן לסגור ולהעביר הלאה ( פסח וסוכות – שבוע , התהליך מראש השנה ליום כיפור – שבוע וכן הלאה ) .
צריך לחיות כל תקופה בצורה שלמה ומלאה – בלי לחפף , לערבב , לדלג וכו' – אלא למצות ולהשלים כל תקופה עם המשימות שלה .
ולכן כדי ליצור עמוד שדרה ערכי כעם הוצרכנו לעבור 7 שבועות שלמים ומלאים של תהליכים מקיפים של יציאה מעבדות ואפשרות לבנות עמוד שדרה ערכי לדורי דורות .
גם בחיים האמיתיים – צבא , אזרחות , לימודים , משפחה וכו' – צריך ליצור מיצוי והשלמה של התהליך בו אנו מצויים דרך נתינת משמעות לכל רגע בתוך התהליך ולא רק לנסות לדלג מעל השלב בו אנו נמצאים .
יצירת מיצוי של השלב הנוכחי – יוצרת אפשרות של הבניית השלב הבא ממקום נכון ואמיתי ולא ממקום מבולבל וחושש .
אם כך אנו צריכים להתבונן באתגרים של התקופה שאנחנו עוברים – פיזיים , מנטאליים , אישיים, כלליים וכו' ולבחון איך אנחנו מתמודדים איתם בצורה מיטבית .
לא לזלזל באתגרים או לחכות עד שיחלפו אלא להסתכל להם ב"לבן שבעיניים" ולחשוב כיצד להתמודד איתם בצורה כנה בלי למצמץ .
בצורה פרקטית :
קחו מחברת , יומן , מחשב , פלאפון – רשמו את רשימת האתגרים שלפניכם בעת הזאת – קושי חברתי , מורכבות נפשית , קשיים משפחתיים ועוד –
חישבו על אופיים של הקשיים ( היו כנים עם עצמכם ) וחישבו כיצד בהווה הכי נכון להתמודד איתם – אל תברחו למשפט של בעתיד ( סוף הצבא , המסלול, לאחר הרגילה ) יהיה טוב יותר...
כמו שאומר רבי נחמן בליקוטי מוהרן :
"... זֶה כְּלָל גָּדוֹל שֶׁלּא יָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם
הֵן בְּעֵסֶק פַּרְנָסָה וְהִצְטָרְכוּתוֹ צָרִיך שֶׁלּא יַחֲשׁב מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ
אֲבָל כְּשֶׁיַּחֲשׂב שֶׁאֵין לוֹ רַק אוֹתוֹ הַיּוֹם, לא יִהְיֶה לוֹ מַשָּׂא כְּלָל
וְגַם שֶׁלּא יִדְחֶה אֶת עַצְמוֹ מִיּוֹם לְיוֹם
לֵאמר מָחָר אַתְחִיל, מָחָר אֶתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וּבְכחַ כָּרָאוּי
וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הָעֲבוֹדוֹת
כִּי אֵין לְאָדָם בְּעוֹלָמוֹ כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הַשָּׁעָה שֶׁעוֹמֵד בּוֹ
כִּי יוֹם הַמָּחֳרָת הוּא עוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי
..."
מאחל לכם שתראו את היופי בשלב שאתם נמצאים בו , שתצליחו להפיק את המרב מהקושי ותפנימו את השמחה שבמאמץ .
אסיים באגדה שמקורה לא ידוע שמחברת אותנו הן ליום ירושלים שחל בתחילת השבוע הזה והן אל עוצמת האהבה הפשוטה שצריכה לקנן בליבנו למשפחה , לחברים ולכולם –
היה היו שני אחים שאהבו איש את רעהו וקיבלו בירושה מאביהם חלקת אדמה. האח האחד היה נשוי ומטופל בילדים ואילו האח השני רווק.
כך חיו ועיבדו איש את חלקת שדהו משך השנה. והנה הגיעה שעת הקציר והם קוצרים את השיבולים במשך היום ובלילה ישנים בשדה מעמל היום כמנהג הימים ההם.
ובלילה באות המחשבות לאח הרווק. – אחי נשוי ויש לו ילדים, הוצאותיו מרובות משלי. ודאי הוא צריך אלומות שיבולים יותר ממני, אקום ואעביר אליו בשקט בלי שירגיש אלומות שיבולים וכך יוכל להתפרנס בכבוד.
קם בלילה האח הרווק והעביר עשר אלומות שיבולים אל ערמת האלומות של אחיו וחזר לישון.
עוד באותו לילה נדדה שנתו של האח הנשוי – אחי עדיין רווק, לא זכה כמוני להקים משפחה. ודאי צורך לו בכסף רב, מי יודע אם יספיקו לו האלומות לדאוג לצרכי חתונה ובית. מי אם לא אני אחיו, היכול לעזור לו. קם האח הנשוי והעביר בשקט בשקט עשר אלומות שיבולים לערמת האלומות של אחיו הרווק.
למחרת בבוקר התפלא כל אחד מן האחים לראות שלא חסרה בערמת האלומות שלו אף אלומת שיבולים.
כך נהגו האחים למחרת ואילו בלילה השלישי נפגשו שני האחים בחצי הלילה באמצע הדרך, עם אלומות השיבולים שרצו להעביר איש אל אחיו.
ומספרים כי במקום בו נפגשו שני האחים קמה העיר ירושלים.
בהצלחה בכל אשר תפנו .
זכרו שהמצודה והמכינה מחכים ומתגעגעים אליכם .
מוזמנים לבקר תמיד .
שבת מתוקה
אריאל
